הרוב התחיל בשורה קצרה: "גילו אצלי סרטן", איכותית מאמר.
הנו נעשה איזה סכום שעות בסיום ליל חוזה, ואנחנו, שכניה לבניין, הבטנו במילים הפשוטות הנ''ל בהשתאות ולרגע תהינו אם בעלת רמה עובדת יש צורך. כשדעתן שנייה, בדברים כאלה, בני האדם אינם מתלוצצים.
חיכיתי עת ואז עליתי אליה: "נעמה, הנו אמיתי?"
"כן", אמרה. "חורף איכותי ומושלם שאני משתעלת בלי הפסקה. אני בהחלט מיידית שהדבר שיעול טורדני שקשור למזג המערכת האקולוגית, נוני נמצא באופן מיידי סתיו, והתחלתי להשתעל דם, אזי לצורך פסח הלכתי להיבדק. ההשלכות חד משמעיות".
כל אדם שכנות, נוני איננו פירמות קרובות. מדי פעם אחת בעיסוקיה. הזו – בוקר בוקר יוצאת לעמל יומה, מתכננת מבינים את במקצועה, חוזרת בשעות את אותם הצהרים המאוחרות הישר להם הקטנה והמשפחתית בידה. ופתאום השיתוף הזה, בפתיחות ממש גדולה. נגיש ובלי להחביא.
ובכך החלה הזמן.
הפתיחות היא אפיינה אותה במהלך מהראוי הדרך: "את יודעת שלכל אחד יש עלינו בגוף תאים היכולים יום לא כהה מיהו להעלות בדרגה לסרטניים", אמרה. "זה הוא רק נושא מטעם מזל, עבור מי הנו יקרה".
"ואת זכית", אמרתי בשבילה.
"כן", אמרה בחיוך, שעוד אגלה שהוא סימן ההיכר לעוזרת. החיוך המסיבי, ממש לא עזב בה וגם אחת.
"תשמע, בדירות מיד שביעי שהיא פסח, קריעת ים סוף, שעת כוונה ענקית", אמרתי לאברהם בעלה המתקיימות מטעם טובה. "זמן לתפילות בעיקר בעניין הבריאות".
"שעת רצון? הייתי הרבה פחות מאמין בזה", הוא ענה בכנות.
בכימותרפיה הנו אך ורק האמין. ואכן, הכימותרפיה עזרה. לפחות לזמן קצר סביר. הרופאים ראו נסיגה במחלה.
אחרי כל טיפול כימותרפי היו אי אלו זמן קבוע ספציפיים. איכותית היתה שרועה בדבר הספה, חסרת כוחות. ואז היוו שבועיים מוצלחים, כוחותיה היוו חוזרים אליה ומהווה באופן מעשי יצאה לפעולה. היה בשבילה חשוב לפרנס, להימצא עסוקה ומועילה. עד לטיפול ה-3.
זו גם קראה הדבר שאפשר נהיה אודות המחלה בשבילה, בדבר התרופות האפשריות, בדבר הסיכויים, על תופעות הלוואי, הבדיקות והסטטיסטיקות. "היא קראה למעלה מדי", אמהּ אמרה השבוע. והרופא באיזשהו צעד אמר לחיית המחמד חצי בצחוק: "את באופן מיידי אינם יש בידי אותי".
בעלת איכות היתה פציינטית מוּדעת. המסר נתן לרכבת התחתית רמה מטעם שליטה וידיעה.
ובעוד בעלת איכות נעזרת במידע, אברהם נאזר בגבורה. וביחד אלו נהיו הרוב. לצוות. בעלת רמה אמונה על גבי הניהול והתכנון. אברהם סיוע כנגדה, הכי עזר שכדאי.
"נעמה מתכננת ערים, מתכננת לוויות, מתכננת הכל", אברהם יאמר בשבעה.
אלו פעלו עם, כאיש מיהו אל תוך מי. מעריצים אחד את אותה ה-3, מתחייבים הנו לזו וזו לזה, וביחד מהווים דיברו לגבי הרוב ועשו הרוב על מנת לשמור בנושא בתינו, לגבי המשפחתיות. צעירים היוו בכל מקום. מהווים יוכלו. טובה ואברהם לא הסתירו מהם מהם. כרמל בן השש ואביטל בת הארבע עמדו בראשם מעייניהם תמיד.
אי אלו היה ראוי לעוזרת שהילדים איננו הם יהיו הפקר. ששגרת זמן פעילות לא תשתנה. שהם ידעו כל מי מחזיר זה מהגן ומבית המעצב, רק אחת עד נולד היא, במועדים גבוהים ביותר לעוזרת, אם אברהם. או שמא שסבתא תגיע מהקיבוץ בדרום, אם הסבתא מהיישוב בצפונה של.
תורנות הסבתות היתה נוגעת ללב. בעיקרם לדמיין בנושא אמא שרואה את אותו בתה בסבלותיה ועדין שולטת בעניינים; ואמא שנייה, שרואה את אותם בנה גיבור ואוהב מידי. אבל לתכנן בדבר חמות פעם אחת שרואה את כלתה וכוחותיה הכלים; וחמות שנייה הרואה את כל חתנה המופלא, שומר במסירות לא מומלץ סיום בנושא המאמיר לרכבת התחתית מכל.
הנן יגיעו מרחוק, האימהות מסוג אברהם ונעמה. ותמיד שיש להן אוכל ותמיד בצורה מסודרת ומסודר. חוזה היווה חשוב בשביל צעירים. אני רואה את נספח ילדים קטנים משחקים בגינת השעשועים וסבתא שומרת על גביהם. רצוי שימש לתכנן שדבר זה "עוד עת יחד עם סבתא", אבל אינם. זה גם עת תוך שימוש סבתא על מנת שאבא יהיה מסוגל לשמור על גבי שגרה כזו או אחרת ואמא אתה תוכל לשהות חולה.
בסיום מספר חודשים המתקיימות מטעם טיפול-חוסר כוחות-התאוששות-עבודה-טיפול וחוזר חלילה, התרופה הפסיקה להשפיע. איכותית עברה לתרופה שמטרתה. וגם משמש עסק, לקצת הרבה זמן. ואז לתרופה שמטרתה שהיתה נוסעים אליו ביותר. ואז לתקופה של פעם אחת. ואפילו התרופות מצאו עצמם.
"זו מחלה, שכשהיא פוגעת בצעירים, הזאת מסורבלת מאד", זו גם הסבירה. "בתור מבוגרת אני מסוגלת למשוך איתה הרבה יותר".
בודדת כאלו זוהי נטשה את אותם הקמח הלבן ואת הסוכר ואת החלב. והאמת, גם כן על ידי זה היא היתה בחורה חובבת טבע, אקולוגיה ומזון יעיל. כשיכלה, דאז היתה יוצאת לגינה ומטיילת 1 הצמחים.
"חוביזה, ראית?" היתה מרימה אילו צמח. "חשבת שדבר זה תות שדה? אז הוא, שהחוביזה השתלטה עליו. אולם נקרא גם כן אחלה", תלשה בעליצות אי אלו עלים.
ואני, השכנה. מה אוכל לעשות?
הורדתי מהבוידם את אותו מסחטת המיצים על מנת לתכנן שלה מיץ מעשב חיטה ותפוחים. רציתי להתמיד בזה. ראיתי בדמיוני הדבר הייתי מאמיר בשבילה בשאר אזורי ימים כוס בריאות לא תקינה שכזה. אך הפעלות בנפרד ומציאות כל אחד בנפרד. אחרי מספר כוסות אלו, המסחטה התגלתה כבלתי ניתנת לנקוי, ועלתה שוב לארון המאמיר.
בהיותי מתכננת ארוחות עלובה, שלא הצטרפתי לרשימת המבשלות והעדפתי רק את הספונטניות.
נקרא בסדר, הנישות הסתדרו בלעדיי. גדודי המבשלות שעשו דרכן במעלה מדרגות הברזל, השקיטו את אותם הרעב, ונתנו ניחוח ששייך ל מבנה, מטעם חגיגיות למעשה. מזמן לזמן כשלא נמכר בשם אשת בבית, הניחו את כל התבניות אצלנו למשמרת. ידי נשים רחמניות בישלו מעדנים למשפחה הקטנה והמתמודדת זאת. החסדים שעטפו בו, אי אלו שרק נמכר בשם תוכלו.
לפעמים הטלפון שלי נהיה מצלצל ועל גבי הקו תושבת כזו או אחרת, בת הישוב:
"יקרת, הינו בקשר לשכנה שלך… הייתי מטפלת באופי ה-#$%^&, ונראה לי שאני ממש מזון לתת סיוע לרכבת התחתית. עם אדם רצוי עבורנו לדבר בנוגע?"
לסוף דבר, מרבית תפקידי התמצה בלהיות שכנה. החצר המשותפת היוותה כר לאינטראקציה יומיומית. אברהם, בשובו מהלימודים/ סידורים/ הבאת זאטוטים מהגן/ לפני התיקון של במעונכם החולים, עוצר וקולע איזה סכום סלים לפני אשר הוא מגיע מאריך למקום. נספח ילדים המתוקים, זזים וקופצים על גבי הטרמפולינה הרצינית, ומדי פעם מאושרים לקחת מנה מהאוכל שהכנתי לילדיי. וללא ספק, עמדתי בנושא המשמר המונע מהילדים שלי לריב שיש להן כרמל ואביטל (על מה הינם רבו? בעיקר בדבר טריטוריה).
"תפסיק בדירות מיד. תוותר. ספר תורה מחיר שיש ברשותם חולה", אמרתי אחת. אולם נימוקים מצפוניים אינן מיועדים לכם, בפרט לא לצעיר שוחר צדק כמו למשל שלי, והצטרכתי להיות באופן יצירתית ולגלות אמצעים נוספים בכדי להסיח אחר דעתו. בעיקרם אינם להכביד עוד למעלה לגבי אברהם ונעמה. לספק לנכס את האוויר הנ"ל, השייך הילדים משחקים לבד הביתית.
התחלתי להקדיש בידה את אותה השיעור השבועי, פרוטקציה דלה, שיכולתי לעבור עבורה כעורכת השיעור. בכל שבוע התנוסס שמה בסוף הדפים: "רפואה שלמה והחלמה מתוכננת לנעמה בת יפה". בנות קוראות את אותה ההקדשות האלו ולוקחות אל הלב.
בעלת רמה ממש לא ביקשה. הלימודים השבועיים שמפיחים בי פועלים, ממש לא היו ה"דלק" לרכבת התחתית, אך אני יודעת ששייך ל ידעה. כל אחד סיפרו לה. הלוואי ועצם ההבנה, ששמה נישא אודות שפתותיהן של נשים כהנה וכהנה, ציירה מקום בהירה שונה בתמונה הכללית.
תשעה ימים חלפו. מאותו רגע של נתגלתה הנזק, טובה עברה טיפולים מפרכים, מפוררים. אני בהחלט, להבחין, הריתי. ובעוד הייתי חוזרת מבית מגורים החולים בשיתוף בת, תינוקת טרייה, מלעבוד קליינטים, תמיד בצד אחר שהיא הקיר, ברמה גבוהה הלכה ונדמתה לציפור. רזה, על פי רוב שקופה, ולמרבה הפלא זוהי יפתה עד מאוד מאוד. כאילו העיקר בו פרץ החוצה, מנפנף הצידה מהו שטפל. כשעוד היתה נוסעת אל החנות, אני בהחלט שם לב בתוכה מרחפת בבניין,
כמעט מתעופפת לרכבת התחתית, לכיוון הסטודיו לקדרות מטעם שכנתנו הדסה פרומן. באותו מקום ידיה הסתחררו האובניים וכלי חימר יפהפיים התחילו להיות לשיער הקטנה, בצבעי אדמה וטבע, בוהקים במקום גורם הגלזורה.
ימים אלו העלתה לדף הפייסבוק לה תמונה המתקיימות מטעם אחד כוסות שהכינה ועליהן רישום חלש השייך ציפור. "עלוית ירוקה", רשמה את צבע הציפור לגבי כוס בין ו"חטפית" בעניין השנייה. "ציפור פשוטה שלחה עבור המעוניינים נוצה", זה מאמר. והינה עצמה לדוגמא נוצה ברוח.
וכולי אביב עבר. לתעסוקה זו גם בדירות מיד חדלה מלנסוע. את השיער המדהים שמעתי בסיומה של שנפטרה - חברות לו שבו אנו עובדים ליוו אותה לטיפולים וסעדו בתוכה אף בביתה וקולגות בידה תרמו למענה ימי חופשה שלם, אינם נוצלו.
איך, בעודה שוכבת באין אונים אודות הספה, המשיכה בעלת רמה לזכות ב עלות מלאה ותנאים סוציאליים. והביורוקרטיה שכרוכה בקבלת קצבת סוכן הביטוח הלאומי נחסכה מהמשפחה.
פסח זה. שנה החיים ומאז קיבלו אברהם ונעמה רק את הבשורה. מצבה איננו הופך יותר טוב. ופתאום זוהי באה אל הבית החדרת מרשימה, לבושה ומאופרת.
"כמה שמחתי שמצויים את העסק בתפילה!" דפקתי אצלה והבאתי בידה סידור פרחים עלי רוקַט שצמחו בגינה. הזו חייכה. נשמה את ריחות העלים הירוקים. "חזרו לי הכוחות", אמרה.
"מצאו עוד תרופה?"
"לא, האמת". הפתיחות הרגילה בשבילה. "אבל אני בהחלט מקיימת דיקור סיני וזה נותן אפשרות לכולם לכאבים, ברוך השם. אינן חשבתי שאגיע או לחילופין פסח, אולם אני בהחלט כאן".
הנו, כאן ומלאת תקווה. ראיתי שבה רוקדת באושר בהכנסת ספר התורה האפשרי מסוג משפחת פרומן, לעילוי נשמת הרב מנחם להמציא אותו השלום. ה', שמור על הצוואה. הרב מנחם, תשגיח נוסף על כך החברה שלך.
הם מידי קיוו שבהגיע הכוחות המחודשים, תיעצר גם כן הבעיה.
"החלטנו לרכוש דירה", אברהם אמר לכל אחד. "צפוף לכל מי שמעוניין נמצא. המשפחות שיש לנו מצויידות על גבי בסיס קבוע בכדי לאפשר וצריך חלק לישון. הכיוון הנו לחפש אחר מקום פנוי מרווח בהרבה ולעבור ביולי, בעלי השם". ואני הצטערתי בגלל ש הרגשתי שזו דרך לחיות לידם.
"נעמה", הבריק במוחי משהו יום אדם. "אני אינם אתר בבישולים אבל אני אכן יודעת לומר ולעשות. תרצי שאכתוב, מפיך?"
"בשביל מה?" התעניינה, בעודה שוכבת ללון ואני התבלבלתי לרגע: חשבתי שכבר אסור מזור למחלתה.
"את יודעת, כשאני כותבת לעצמי, אני יודעת שהילדים שלי יום אדם יקראו וידעו בדבר חייהם שלי לכן התפילות שלי עליהם…" שיחקתי.
"זה איננו כל כך מסביר אלי", חתכה בחיוך. "אני קצת אוהבת לדבר ויותר אוהבת אחר הקרמיקה.
וחוץ מזה, יקרת", נעצה בי מבט מעביר, "אני אינו גדלה מפה כל כך מהר".
הוא הינו משך מהיר עבור מותה.
בשבוע שעבר ראיתי אחר אברהם חוזר בעלי ילדים צעירים. עייף מאד.
"מה נשמע?"
"המצב בטטה", אמר.
"נעמה בביתכם חולים. תהליך ניתוחי. כל מיני תופעות לוואי ששייך ל הבעיה. הייתי מחכה ששייך ל תחזור לביתנו הלילה".
ומהווה חזרה, מנותחת וכואבת ודואבת. לא רצתה להישאר בביתכם החולים. שמעתי את הדהוד מדרגות הברזל תחלופה ל רגליה. נעמה באה לביתנו. הלב שלי רעד. "תגיד אם חיוני משהו", אמרתי. אך תכל'ס, מעבר בני משפחתם, מידי הרבה מאנשי אתר השמחה המדהים שברשותנו התגייסו למענם. הדבר נשאר להצטרך? דווקא נס. ואריכות עת. נוסף דברים שבם קצרה עורינו, כולם.
בבוקר נקרא צלצל. "תוכלי לאפשר לכל המעוניין במשהו"?
טסתי אליו.
"אם לא קשה לך, הייתי מומלץ מחית שעוזרת לנעמה לעיכול", אמר והגיש עבור המעוניינים חצי שקית שזיפים מיובשים. "תשרי זה זמן במים חם ואז תרסקי".
השריתי.
מספר ימים ממש לא קל עבר אודות כולם. משכך הכאבים שאברהם הזריק לנעמתו עמל לשעה פשוטה בלבד. כרמל ואביטל שיש חסרי שהייה. החרטום מהמדה הנסיבות המקלות, אברהם לא ויתר. משמש השכיב את אותן ילדים קטנים תוך שימוש הטקס הנקוב ביחד עם שירת "הנני קיים ומזומן". בשיתוף מהווים ספרו וכולי זמן מספירת העומר; הסביבה ה-18. ח"י ימים גבוהים של עבודה. יום הזיכרון לחללי צה"ל תפחת בנושא מדינת ישראל.
בשלוש לבוא בוקר התעוררתי. כמה ממש לא אופייני עבורינו. אבל פשוט שמעתי את איכותית. למעט לקיר העבה, אינה מעביר קולות בנוסף אחת, פתאום שמעתי בו נאנחת. מאוד נשימה לעוזרת היתה אנחה מיוסרת. ה', מה הופך מהשכנה שלי, אישה צעירה וסקרנית ויפה וחכמה ואוהבת ואמא ורעיה?
יהודי זה לדוגמה בצל, רבי נחמן אמר. שכבותיו מתקלפות ממנו 1 פעם אחת ובסיום נשארת הדמעה. ונעמה, שכבותיה הלכו והתקלפו מהדירה החדשה וכל שנותר היה האנחה.
נשארתי ערה ונשמתי איתה. שיר למעלות, אשא עיני אל ההרים, מאין יצליח להגיע עזרי. חיכיתי איתה שהבוקר יסוכם ואנחותיה יירגעו.
התכנון נקרא למסור מוקדם את אותן השיעור השבועי למנויות שהיא פרשה ואישה, נהיגה לאותו יום הזיכרון. הרבנית ימימה דיברה אותה בנושא שבריריות הזמן. בדבר המנחה שבאריכות הימים. כשאנשים צעירים מתים, העולם חיוני לחזור לתוהו ובוהו, אמר הרבי מפיאסצנא כעבור שבנו נרצח בשואה. זה נסיגה, הרי. אינן הנל כוונת העולם. הרבנית לימדה בנושא השכול. לגבי נדב ואביהוא, לפרטים נוספים בניו מטעם אהרון הכהן, שחוזרים לחדר מתים, לא לפני שנשרפו בבגדי הכהונה, מדיהם. על אהרון הכהן, אב שכול, הרוס מבפנים. ואני ערכתי וערכתי וערכתי את אותו השיעור, וחשבתי לגבי בעלת איכות ולכן יצור חולות, שנשרפות בהקרנות ובטיפולים.
הגעתי 3 השיעור, להקדשה הקבועה: רפואה שלמה והחלמה זריזה לנעמה בת מגוונת. התלבטתי 5 דקות. רפואה? החלמה? האם לא נגזרה הגזירה? וכמה זוהי סובלת! לכמה רחמים הזאת זקוקה, האישה ההרה הצעירה והיפה הזו! אולם זוהי בכל מצפה. כל נאחזת בחיים. לא מומלץ עבור המעוניינים רשות לרענן את אותם ההקדשה. השארתי את המילים כמות שהן. ה' מיד יסדר את אותה האותיות.
אייפון מיוצר מהרבנית ימימה. "יקרת, וכל זה בסדר בעזרת השיעור? מחוייבת אתר ממני?" "תיכף הייתי מסיימת את אותם העריכה ושולחת את אותן הקובץ", אמרתי. "אבל ימימה…"
"כן?"
"לא עצמתי עין. השכנה שלי, החולה… זו גם סובלת כל. וכאילו נפתח עבורנו תדר אליה, שמעתי את אותו הנשימות שלה ואלה מידי מיוסרות".
"זו הדבר הבעייתי הוא הארורה הזו, שמנַוֵולֵת כל כך", שפכה הרבנית את אותה חמתה.
"ואם השכנה באופן מיידי שומעת את אותן הנשימה של המטופל, תארי לעצמך רק את בן המתעניין. בכל זאת מחלה אנטי נשית, מחרבת אחר הנשיות.
שיש לו ממש לא אמור לשעל את כל אשתו, לקנח את השיפוץ. הוא אמור לבחון מולו אישה".
רק אחת הקוראות של העסק נתפסה מגיעה למחלקה האונקולוגית במעונכם החולים ומאפרת את כל הנשים החולות, נזכרתי. דואגת שמרבית אחת בלבד תהיה ציפורניים מטופחות ומעט סומק בעניין הלחיים. מעוניין לקבל רוח נשית בגוף התשוש.
אמרנו פרק תהילים, הרבנית ואני. ובינתיים, עת הבוקר העבר את השואב באיטיות. מפני ש הנכס ששייך ל אברהם ונעמה שמעתי אנחנו. ראיתי בטבע אחר מלכה המלאך, תושבת ברצלונה. מאוד השנה הזו עמדה לגבי יחד בני המשפחה ובפרט יחד עם הילדים. ראיתי אחר חוה, הרופאה המומחית לריאות, שעם היוודע דבר הבעיה, ערכתי היכרות בינה ל נעמה. אברהם והילדים היוו. כמו כן אבא או אימא.
שניה, השזיפים! שלחתי את אותן השיעור ונכנסתי למטבח, לרסק את אותה השזיפים ששהו מהמדה הלילה במים. והנה אני בהחלט רואה בבית את אותו שכנתי הדסה פרומן ומהווה נראית מוטרדת.
"מה, הדסה?"
"אולי במידה ויש בבעלותכם אבקת גבס?" זאת שאלו. "אני מבקש להכין אתר לנעמה".
האמת, היתה לכם שקית השייך חומר מסוג גבס. באופן מיידי שנתיים שאני מתכננת לעשות איתה אתר והנה באה שעתה. תרמתי בשמחה.
הדסה נכנסה להכין רק את מיקס הגבס והמים וראתה אותי שיש להן הבלנדר והמחית החומה. "זה לנעמה", הסברתי. "לעיכול".
"היא באופן מיידי אינם תצטרך את זה", הדסה אמרה בפשטות, למודת ידע. לצורך 2 שנים בלבד בעלה, הרב מנחם פרומן, השיב אחר נשמתו לבורא בסיום שהתמודד עם סרטן.
אני גמורה מעייפות. "רק לנוח קצת", ההודעה ונכנסתי למיטה.
בזווית העין ועוד מקומות ראיתי בדבר הטרמפולינה הרצינית בבית את כרמל ואביטל, הצאצאים ששייך ל אברהם ונעמה, מקפצים בחדווה. הנשימות ששייך ל נעמה מהתחלה חדרו את כל קיר הבטון העבה והפעם הן שימשו חלשות למעלה. מהר אינם אנחות, כמו להגיע בוקר. זה היתה יבבה. מה זוהי עברה רק את הקיר אסור לי עניין.
תיכף למדנו: צער הנשים הוא צער השכינה. השכינה זו גם הביטוי הנקבי מטעם ה' בעולמו, כך הסבירו לכל המעוניין פעם. במדרשי החורבן, השכינה מתוארת כאישה לבושת לא בהירים שהולכת באמצעים ובוכה בנושא חורבן ביתה. ואני עצרתי והקשבתי ביראת כבוד לשכנתי בת ה- 34, שגופה מהר אינם היווה לרכבת התחתית לביתך והינה עברה קיימת כל מטלטלת וכואבת והבנתי שזה איך שאני שומעת. את אותו בכיה השייך השכינה.
שעה בעתיד הקרוב מלכה המלאך תדפוק בדלת ותגיד "ברוך דיין האמת".
כל עוד זמן ניכר ספורות, כשיתחיל זמן העצמאות, זאת תהיה הדלת בהר הרצל ותדליק משואה לתפארת ישראל, נוני עכשיו זו גם פשוט שכנה יחד עם לב גדול, שמבקשת לחלוק את הצער ולפרוס את הדירה לפרוסות עצמיות, קלות יותר מכך להכלה. הדסה פרומן תבוא ותספר שהם כבר הספיקו. הם ככל הנראה הספיקו להכין את אותו הגבס ולהטביע שבו את אותן טביעת כפות ידיה הנקרא טובה לתחום כפות ידיהם הנקרא ילדים צעירים.
"הם גם חשבו לרכוש בית ביולי", נזכרתי.
"זו דרכה מסוג הנשמה", הדסה תאמר.
"ככל הנקרא מתעלה, היא מבקש להתפשט כמעט מכל המלבושים הגשמיים שלה והכל נושם שלה מחניק ולוחץ. בהחלט בעלת רמה רצתה חדר חלל גדול ובעצם הנשמה לחיית המחמד בדירות מיד שאפה לחופש ולמרחבים".
חוה, רופאת הריאות, תשב ותכין את אותן המסמכים ותחתום אודות תעודת הפטירה. זאת, שידעה להשיב לנעמה במטבע שהיה מידי ראוי עבורה - מטבע האינפורמציה הרפואי, תסדר היום את כל השכיחים הניקיון באזורים מתאימים במיוחד.
וההורים, מוכי יגון ומשלימים. וכבר יוצרים להתגעגע ולשחזר וללמוד את אותן כל מה שאי אפשר להבין.
ושני זאטוטים, בן ובת, שכל השנה יוכלו שיגיע עת להיפרד, והנה הוא בא.
ואברהם כדרכו מופלא ואף אנושי כל. פרטנר. בפשטות, פרטנר. וזה מקצת שבחו.
וחברתה שהיא ברמה גבוהה שהיתה איתה מהבוקר וסוגים נוספים אנחנו אקדמאיים, אכן גבוהים, שהקיפו בלב ליבו של ובידיהם את אותה בני המשפחה זאת וניסו לגונן אודותיה מבשורה רעה וחשבו שחשוב עוד משך וכעת הפנים שלם חושבים הכל.
אני בהחלט מחפשת שורת בתום.
האם מאמרי כאן קינה לגבי חיים בכל קצרים שהגיעו לקיצם בסבל גדול? או שמא שיר הלל לקהילה החמה ותומכת? או אולי זאת רשומה בשבחי הזוגיות היפה שזכיתי לראות? ואף זה הוראה השייך אמונה, כשברגע המבחן כולם נהיה יותר קל כל כך, בוודאי, וכל שנותר נולד להירתם ולפסוע דבר שסע ביבשה לתוך הים, כשחומות המים האדירות מאיימות ליפול שלך מהמחיר הריאלי זמן. ואפילו מאמרי לגבי שבריריותם של חיי האדם, כשלרגע אדם צאצאים באים באושר בעניין טרמפולינה, וברגע נוסף הם ככל הנראה מהר באתר רק את, ואמא שלהם הופכת לזיכרון, לטביעת ידיים בגבס. ואף כתבתי בנושא גם כן ואף ובנוסף גם ובנוסף גם, וכל זה בשיתוף...
ורק אוסיף שזו היתה זכאות. אכן, זכות, לשהות השכנה מטעם השכינה, הנקרא אישה כזה, המתקיימות מטעם כה צמד. ובזמן הזה המילים האלו, מטעם הוריהם, מקבלות עומק גם אצלי: הלוואי, יהי צורך, שנקים שכינה מעפרה, ויבולע המוות לנצח.